איך מקבלים אזרחות ישראלית?

הדרכים לקבלת אזרחות במדינת ישראל נקבעו בחוק האזרחות התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק האזרחות"). אולם בשנת 1980 תוקנו כמה סעיפים בחוק, לאחר שהתעורר צורך בכך.

חוק האזרחות קובע שבע דרכים לקבלת אזרחות ישראלית.

אזרחות מכוח חוק השבות (ס' 2 לחוק האזרחות)

חוק השבות קובע את זכותו של כל יהודי לעלות לארץ ולהשתקע בה. חוק האזרחות (סעיף 2) קובע כי: "כל העולה לפי חוק השבות, התש"י-1950, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות". חוק האזרחות אף מפרט למי מוקנית אזרחות מכוח השבות, ומאיזה יום:

1. מי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה יהיה זכאי לקבל אזרחות מיום הקמת המדינה.
2. מי שעלה לישראל אחרי הקמת המדינה זכאי לקבל אזרחות ישראלית מיום עלייתו.
3. מי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה זכאי לקבל אזרחות מיום לידתו.
4. מי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות זכאי לקבל מיום מתן התעודה.

האזרחות הניתנת מכוח חוק השבות מבוססת על "עקרון הדם" – זיקת דם לעם היהודי. שר הפנים רשאי להעניק אזרחות מכוח חוק השבות גם ליהודי שהביע רצונו לעלות לארץ וזכאי לקבל אשרת עולה, ואשר הביע בקשתו לקבל אזרחות, עוד לפני עלייתו ארצה. כך התאפשר ליהודי ברית המועצות, אשר רצו לעלות לארץ ואף ויתרו על אזרחותם הסובייטית לצורך כך, לקבל אזרחות ישראלית עוד לפני עלייתם לארץ.

ישנן מספר דרכים להוכיח את יהדותו של אדם. הראשונה בהם הן תעודות רשמיות המעידות על דתו היהודית. מכתב מרב קהילה מוכר המעיד על היכרותו עם המשפחה וקובע כי המשפחה יהודית יכול לסייע מאוד. ישנן ראיות נוספות שיכולות אף הן לסייע.

אזרחות ישראלית ניתנת מכוח השבות ליהודי וכן לבני משפחתו: בן זוג , ילד, נכד, בן זוג של ילד ובן זוג של נכד, גם אם אינם יהודים .

חוק השבות קובע את זכותו של יהודי לעלות לישראל, וחוק האזרחות קובע את זכותו של יהודי לאזרחות ישראלית. מי שחל עליו חוק השבות זכאי לאזרחות ישראלית מיום עלייתו ארצה. אזרחות מכוח השבות מבוססת על השתייכות לעם היהודי ועל לידה או ישיבה של יהודי בישראל.

אזרחות מכוח הישיבה בישראל ערב הקמתה (ס' 3 לחוק האזרחות)

סעיף 3 לחוק האזרחות מעניק אזרחות ישראלית ללא-יהודים שישבו בארץ ערב הקמת המדינה. מי שערב הקמת המדינה היה נתין ארץ ישראלי ולא היה לאזרח ישראלי מכוח חוק השבות לעיל, יהיה לאזרח ישראלי מיום הקמת המדינה אם נתקיימו בו תנאים הבאים:

1. אדם שביום 01.03.1952 היה רשום כתושב לפי פקודת מרשם תושבים, תש"ט – 1949.
2. ביום תחולת תוקפו של חוק זה היה תושב ישראל.
3. מיום הקמת המדינה עד יום תחולת תוקפו של חוק זה היה בישראל או בשטח שהיה לשטח ישראל אחרי הקמת המדינה או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין.

מי שנולד אחרי הקמת המדינה וביום תחילת תוקפו של חוק זה היה תושב ישראל ואביו או אימו היו לאזרחים ישראלים, יהיה לאזרח ישראלי מיום לידתו.

בשנת 1980 נוסף לחוק תיקון שלפיו תושבים לא-יהודים שהם או הוריהם לא היו רשומים במרשם התושבים בשנת קבלת החוק (1952) אך היו רשומים במרשם התושבים בשנת 1980, יהיו זכאים גם כן לאזרחות מכוח הישיבה בישראל.

אזרחות מכוח הלידה (ס' 4 לחוק האזרחות)

אזרחות ישראלית מכוח לידה ניתנת ל:

1. מי שנולד בישראל ואביו ו/או אימו היו אזרחי ישראל.
2. למי שנולד מחוץ לישראל , אם אביו או אימו היו לפני כן אזרחי ישראל וחיו בישראל.

אולם אדם שנולד מחוץ לישראל והיה לאזרח ישראלי כי הוריו היו אזרחי ישראל – לא יוכל להעביר את האזרחות לילדיו. במילים אחרות, "עקרון הדם" קיים לגבי אדם שנולד מחוץ לישראל רק לדור אחד . עד 1980 כל אדם שנולד לאב או לאם אזרחי ישראל היה לאזרח ישראלי. פירוש הדבר הוא שאזרחות ישראלית ניתנה גם למי שאין לו כל זיקה לישראל. תיקון החוק בשנת 1980 מגביל את עקרון הדם רק לדור אחד.

אזרחות מכוח הלידה והישיבה בישראל (סעיף 4א לחוק האזרחות)

סעיף זה מתייחס ללא-יהודים. מי שנולד בארץ לאחר הקמת המדינה ולא הייתה לו מעולם שום אזרחות, רשאי לבקש אזרחות ישראלית, אך זאת בשני תנאים:

1. הבקשה הוגשה בין יום הולדתו ה- 18 לבין יום הולדתו ה- 21.
2. היה תושב ישראל במשך 5 שנים רצופות שקדמו לבקשתו.

שר הפנים רשאי לסרב לבקשה אם המבקש הורשע בעברה נגד ביטחון המדינה או שנדון למאסר של 5 שנים ויותר. סעיף זה מסדיר את הזכות לאזרחות של תושבי ישראל הלא יהודים שהוריהם לא היו רשומים במרשם התושבים עם קבלת החוק בשנת 1952.

אזרחות מכוח אימוץ (סעיף 4ב לחוק האזרחות)

סעיף 4 לחוק האזרחות קובע בתחילה כי אדם שנולד בישראל, והוריו ישראלים, יהיה אזרח ישראל. הוא הדין גם כאשר מדובר באדם שנולד במדינה זרה אך הוריו הם ישראלים. זאת ועוד, גם כאשר מדובר בתושב קטין של מדינה זרה, שאומץ על ידי הורים ישראלים, הרי שאותו קטין יהיה אדם אזרח ישראלי ואלו הדרישות לקבלת אזרחות במקרה זה:

1. הקטין אומץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, כשאביו או אימו המאמצים היו אזרחים ישראלים.
2. הקטין אומץ מחוץ לישראל כשאביו או אימו המאמצים היו אזרחים ישראלים, ובלבד שהמאמצים לא היו תושבי ישראל ביום האימוץ וניתנה הסכמת שני ההורים המאמצים.

אזרחות בישראל מכוח התאזרחות (ס' 5 לחוק האזרחות)

אדם שמעוניין לקבל אזרחות ישראלית מכוח התאזרחות נדרש לעמוד בתנאים הבאים:

1. נמצא בישראל.
2. שהה בישראל שלש שנים מתוך תקופה של חמש שנים שקדמו ליום הגשת הבקשה לאזרחות.
3. זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע.
4. הראה שיש בדעתו להשתקע בארץ.
5. יודע ידיעת-מה את השפה העברית.
6. מוכן לוותר על אזרחותו הקודמת או מוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ כשיהפוך לאזרח ישראלי.
7. לפני קבלת האזרחות יצהיר המבקש: "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל".

גם אם מבקש האזרחות הישראלית עמד בכל התנאים, יש לשר הפנים שיקול דעת להחליט אם להעניק לו זכות זו.

עם זאת, בני זוג שאחד מהם אזרח ישראלי, יכול מבקש האזרחות לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים הנ"ל.

אזרחות מכוח הענקה

שר הפנים רשאי להעניק אזרחות כאשר המדינה מעוניינת מסיבות שונות להעניק אזרחות לאדם שמזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה, למשל למי ששירת (או מי ממשפחתו ששירת) בצה"ל, לקטין שלא רכש אזרחות בלידתו או לספורטאי מצטיין (שחקני כדורסל או כדורגל לרוב) שמדינת ישראל מעוניינת בהשארתם בישראל.

כל האמור לעיל, המוסבר במאמר זה, אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. האחריות לשימוש בטקסט ובדעות המובאות במאמר זה היא של הקורא בלבד.

מטעמי נוחות, חלקים במאמר כתובים בלשון זכר אך האמור בלשון זכר מתייחס לשני המינים וכתוב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.

מאמר זה נכתב על ידי משרד עורכי הדין דותן כהן, הפועל בתחום דיני ההגירה בישראל, ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.