החיים בעידן הגלובלי ללא ספק משפיעים בין היתר על שוק העבודה ועובדים מקצועיים ברחבי העולם. בעוד בעבר ניוד עובדים מקצועיים בעלי פרופסיה ומומחיות היה פחות נפוץ, כיום, עם ריבוי חברות בינלאומיות וייסוד חברות בנות במקומות שונים בעולם, יש צורך ממשי בהעסקת מומחים זרים ממדינות שונות בעולם. אין מדובר בעובדים זוטרים המחפשים דרכים מסוימות לשיפור איכות חייהם במדינה מערבית, אלא במקרים רבים ההפך הוא הנכון, המומחים מקריבים מזמנם ושנותיהם לצורך קידום החברה באפיקים שונים ובמדינות רבות.
כך למשל, גם ישראל הפכה למקום אטרקטיבי להשקעה על ידי הקמת חברות סטארט-אפ, הקמת חברות בנות ופתיחת סניפים של חברות בינלאומיות, או לצורך פעילות זמנית על ידי חברות חוץ. לא מעט רואים במשק הישראלי הזדמנות עסקית מצוינת הצפויה להניב פירות הן עבור המדינה והן עבור המשקיעים הזרים. יחד עם זאת, השקעות מעין אלו במרבית המקרים כוללות העסקת מומחים זרים בעלי ידע ומומחיות, ומנהלים בכירים מטעם חברת האם. לצרכים אלה קיים מסלול לקבלת היתר עבור מומחים זרים, שבסופו ניתנת אשרת עבודה לשנה הניתנת להארכה עד לתקופה כוללת של חמש שנים ושלושה חודשים. מסלול זה אינו זמין עבור עובדים זרים זוטרים, ועל המבקשים אשרה באמצעות מסלול זה לעמוד במספר קריטריונים המפורטים להלן:
- גובה שכר העולה על כפל השכר הממוצע במשק.
- איכויות המומחים הזרים ומיומנותיהם.
- עיסוק בתחום הניהול ו/או הפיתוח.
- תרומת המומחים הזרים ליצירת מקומות עבודה נוספים.
- העברת ידע וניסיון שאינם קיימים בישראל.
- רמת השכלה ומקצועיות גבוהים.
בהתאם לקריטריונים לעיל, ניתן להבין כי המומחים מחזיקים במשרות בכירות, וביניהם לא מעט מנכ”לים, סמנכ”לים, מהנדסים וכיוצא בזה. תרומתם לחברות הישראליות ולמשק הישראלי רבה, ולכן האינטרס המדיני הוא להקל על החברות המבקשות היתר העסקה.
על אף זאת, בחינת הנהלים בכלל וחוק הכניסה לישראל בפרט בהחלט מעידים על קונפליקט בין צרכי החברה להעסקת מומחים לפרקי זמן ארוכים, לבין החשש של משרד הפנים מהשתקעות. כיום, חוק הכניסה לישראל מגביל העסקת מומחים לתקופה כוללת של חמש שנים ושלושה חודשים. בקשות להארכת אשרה מעבר לתקופה זו נבחנות בקפידה ומאושרות בקמיצה, ונקודת ההנחה היא כי אין סיבה לאשרם. ראו לשון סעיף 3א.(ג1) לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב -1952:
“(ג1) על אף האמור בסעיף קטן (ג), רשאי שר הפנים להאריך רישיון לישיבת ביקור שניתנה לעובד זר, או להעניק לעובד זר אשרה ורישיון חדשים, לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, אם נתקיימו נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק או לחברה, שקבע שר הפנים בהתייעצות עם שר האוצר ובהסכמת שר התעשיה המסחר והתעסוקה.”
אומנם קיים הליך להארכת האשרה מעבר לתקופה שבנדון, אך ההליך ארוך, סבוך, ובמרבית המקרים אינו מניב תועלת. משרד הפנים על ידי יחידת ההיתרים, אינם סלחנים ואינם מבינים לעומק את הצורך של חברות זרות וחברות בינלאומיות להמשיך ולהעסיק מומחים ומנהלים מרחבי העולם, בניגוד להעסקה והכשרת מומחים מקומיים. טענות אלו אינן מתיישבות עם השכל הישר, ובייחוד כאשר עסקינן במנהלים בכירים בחברות בנלאומיות. הרי כל חברה קוטפת ומטפחת מנהלים בעלי פוטנציאל ניהולי שיווקי ועסקי גבוה ביותר, שבעטיו קידום החברה והרחבת פעילותה נעשים בידים נאמנות, ביעילות ובמהירות. מנהלים אלה בולטים בין מנהלים רבים אחרים, והם מפגינים פוטנציאל שלא זוהה אצל אחרים. במקרים אלה, טובת החברה עומדת בראש ובראשונה, ויש לאפשר לחברה לקבל החלטות ניהוליות מטעמים נכונים.
זאת ועוד, השוואת המגבלות הקיימות בדין הישראלי לדין במדינות מערביות כגון ארה”ב, מעלה שאלות בנוגע לסבירות הנהלים המגבילים והקפדניים. בעוד מדינות אחרות, נחשקות לא פחות, מאפשרות לחברות בינלאומיות להעסיק עובדים מרחבי העולם לתקופות ארוכות יותר, הנהלים במדינת ישראל מערימים קשיים ומגבילים יתר על המידה. לא רק זאת, בארה”ב אף ניתנת אפשרות לעובדים, באמצעות אשרות מסוימות, להגיש בקשה לתושבות קבע לאחר זמן מה. אופציה זו אינה ניתנת במדינת ישראל, שכן המדינה חוששת מהשתקעות זרים בישראל.
סיכום ומסקנות
ישראל איננה מדינת הגירה, ואין היא פתוחה לקבלת אזרחים זרים מרחבי העולם. על כן חוקי ההגירה בישראל צרים ביותר, כאשר שערי המדינה פתוחים בעיקר לזכאי שבות כהגדרתם בחוק השבות, תש”י – 1950. חוק הכניסה לישראל מסדיר מתן אשרות ביקור, וביניהם גם אשרות עבודה כאשר החוק מבוסס על מניעת השתקעות של זרים בישראל. החוק אינו מבדיל בין עובדים זרים זוטרים המשפרים את חייהם כמו גם הכנסותיהם באופן משמעותי, לעומת מומחים זרים ומנהלים בכירים שלעיתים מתפשרים על איכות חייהם לצורך טובת החברה המעסיקה. על משרד התעשיה והמסחר, משרד הפנים, ומדינת ישראל להבין לעומק את היתרון הממשי בקידום חברות בישראל, בין שהן חברות זרות, חברות בינאלומיות או חברות מקומיות. הקמת חברות על ידי משקיעים מרחבי העולם והקמת חברות בנות בהכרח מלווים בצורך בהעסקת מומחים זרים מטעם החברה ו/או המשקיע, לפרקי זמן ארוכים, ולעיתים אף לעשרות שנים. בחינת הצורך לעומקו בהכרח מראה כי אין למעשה חשש אמיתי להשתקעות, ולעיתים השתקעות מעין זו התורמת למדינה ולמשק יכולה להיות אפילו רצויה!
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
—————————————————————————————————————–
*הכותב הינו בעלים ומייסד משרד עו”ד דותן כהן, אשר מתמחה בדיני ההגירה בישראל, ארה”ב אוסטרליה ומדינות נוספות. המשרד הינו משרד נישה המלווה חברות ישראליות וגלובאליות רבות במתן אשרות עבודה למומחים זרים במגזר העסקי.
ליצירת קשר: 037534000 | info@Visa-Law.co.il
