משרד שירותי האזרחות וההגירה של ארה”ב (USCIS) פרסם לאחרונה גיליון עובדות חדש אשר דן במשמעות של להיות “נטל על הציבור”. אזרח זר אשר עלול להפוך לנטל ציבורי, יתכן שלא תונפק לו אשרה ולא יהא כשיר להיות תושב קבע. אז מה בדיוק זה אומר להיות נטל על הציבור וכיצד יכול אזרח זר להתגבר על רקע זה של פסילה? מאמר זה יגדיר את המושג “נטל על הצבור” וחלק 2 של המאמר ידון בראיות אותן יכול להגיש אזרח זר על מנת להתגבר על רקע פסילה עקב היותו נטל צבורי, ויציין את המגמות האחרונות בשגרירויות ארה”ב.
רקע
תשלום לציבור היווה חלק מחוקי ההגירה לארה”ב במשך 100 שנים כשהוא משמש כרקע לפסילה וגירוש. סעיף 212 (א) (4) לחוק ההגירה והאזרחות קובע כי בקשתו של כל אדם המבקש להתקבל לארצות הברית או מבקש מעמד כתושב קבע בארה”ב, אינה קבילה אם הנו צפוי להפוך לנטל ציבורי. על פי חוקי ההגירה בארה”ב, ממצא כי אדם מהווה נטל לציבור עלול להוביל לדחיה של בקשה להסדרת מעמד משפטי כתושב קבע (LPR) על ידי משרד שירותי האזרחות וההגירה של ארה”ב, שלילת בקשה לאשרת כניסה לארה”ב על ידי שגרירות ארה”ב בארה”ב או בחו”ל, או אפילו גירוש בנסיבות נדירות מאוד.
חקיקת חוק רפורמת ההגירה הלא חוקית ואחריות ההגירה 1996 (The Illegal Immigration Reform and Immigrant Responsibility Act of 1996 (IIRIRA)) וחוקי רפורמת הרווחה האחרונים יצרו בלבול ציבורי משמעותי ודאגה רבה בנוגע לשאלה האם תקבול פדרלי, מדיני, מקומי, או הטבות מקומיות לאזרחים זרים יחשב כנטל על הציבור, וכתוצאה מכך יגרום להשלכות הגירה שליליות. חשש זה אילץ אזרחים זרים רבים להסס בקבלת הטבות ציבוריות להן הנם עשויים להיות זכאים, כגון תשלום עבור נזק שנגרם כתוצאה מאסון, לטיפול במחלות מידבקות, חיסונים, תוכניות תזונה ובריאות ילדים, אשר עלולות לגרום נזק לא רק לאזרחים הזרים, אלא אף לקהל הרחב.
על מנת לצמצם את ההשלכות השליליות על בריאות הציבור אשר נוצרו על ידי הבלבול הקיים, ולספק לאזרחים זרים סטנדרטים ברורים באשר לסוגי ההטבות הציבוריות אשר יקבעו מהי אי קבילות או חוסר כשירות להסדרת מעמד או גירוש אדם בשל היותו נטל צבורי, משרד המשפטים פרסם הצעה למתן כלל במרשם הפדרלי ב -26 במאי 1999 המפרש את ההגדרה של “נטל ציבורי” ומתאר את סוגי ההטבות לציבור אשר יחשבו או שלא יחשבו כתשלום לציבור. על אף שהכלל המוצע הנ”ל לא הושלם, הוא שולב בספרי ההדרכה של משרד שירותי האזרחות וההגירה של ארה”ב, אשר עדיין משתמש בו לקביעת החלטות בנוגע ל-“תשלום לציבור”.
מהו “תשלום לציבור”?
“תשלום לציבור” מוגדר “כל אדם אשר עשוי להיות “תלוי בעיקרו על הממשלה לקיומו, כפי שבא לידי ביטוי על ידי קבלת סיוע במזומן מטעם הציבור עבור הבטחת הכנסה, או אשפוז סיעודי על חשבון הממשלה.” ראה מאמר “הדרכת שדה על גירוש ופסילה מטעמי תשלום לציבור,” מתוך “Field Guidance on Deportability and Inadmissibility on Public Charge Grounds” / 64 FR 28,689 (26 מאי 1999). קביעת זכאותו של אזרח זר לענות על הגדרת “תשלום לציבור” מבוססת על מכלול הנסיבות כולל גיל, מצב בריאותי, מצב משפחתי, נכסים, משאבים, מצב כלכלי, השכלה וכישורים. אין גורם יחיד, מלבד העדר תצהיר תמיכה (אם נדרש), אשר יקבע האם אדם הינו נטל לציבור.
מהן ההטבות אשר יגדירו אדם כנטל ציבורי?
אזרח זר המקבל או עשוי לקבל תשלום ציבורי במזומן עבור הבטחת הכנסה עשוי להיחשב אי קביל בשל היותו נטל צבורי. ההטבות כוללות את המרכיבים הבאים:
• הכנסת אבטחת משלימה (SSI);
• סיוע במזומן מהתכנית לסיוע זמני למשפחות נזקקות (TANF);
• סיוע מדיני או מקומי במזומן או “סיוע כללי” בתוכניות עבור הבטחת הכנסה;
• סיוע ציבורי, כולל Medicaid, אשר משמש לתמיכה באזרחים זרים המתגוררים במוסד סיעודי לטיפול לטווח ארוך (כגון בית חולים פרטי או מוסד לבריאות הנפש), עשוי להיחשב גורם לרעה במכלול הנסיבות למטרות קביעת הנטל הצבורי. עם זאת, אשפוז לטווח קצר לצורך שיקום אינו מהווה נטל צבורי.
מה ההטבות אשר לא יחשיבו אדם כנטל ציבורי?
תקבול גרידא של כל שירות הממומן ע”י הציבור או הטבות, לא יהפוך באופן אוטומטי אזרח זר ללא קביל כנטל צבורי. למעשה, ישנן הטבות רבות במימון פדרלי אשר אזרחים זרים יכולים לקבלן אשר לא יהוו בגינן נטל צבורי. קווי היסוד של משרד שירותי האזרחות וההגירה של ארה”ב, מציינים כי הטבות שאינן במזומן וקצבאות למטרות מיוחדות שאינן מיועדות להבטחת הכנסה, אינן נתונות לשיקול כתשלום לציבור. הטבות אלה כוללות:
• Medicaid או ביטוח בריאות אחר, ושירותי בריאות (כולל סיוע ציבורי עבור חיסונים, בדיקה וטיפול בסימפטומים של מחלות מדבקות, שימוש במרפאות בריאות, שירותי שיקום לטווח קצר, טיפול טרום לידתי ושירותי חירום רפואיים), למעט תמיכה עבור אשפוז במוסד סיעודי לטווח ארוך;
• תכנית ביטוח בריאות של ילדים (CHIP);
• תוכניות תזונה, כולל תוכנית סיוע תזונה משלימה (SNAP) – המוגדרות אף כתלושי מזון, תוכנית תזונה מיוחדת משלימה לנשים, תינוקות וילדים (WIC), תכניות חירום לסיוע במזון, תוכנית ארוחות בוקר וצהריים בבית הספר ותכניות משלימות אחרות;
• הטבות בשיכון;
• שירותי טיפול בילדים;
• סיוע באנרגיה, כגון תכנית סיוע אנרגיה בבתים בהם ההכנסה נמוכה (LIHEAP);
• סיוע חירום באסון;
• סיוע באומנות וסיוע באימוץ;
• סיוע חינוכי (למשל, התייצבות בבית ספר ציבורי), לרבות הטבות במסגרת החוק והסיוע כספי;
• תוכניות הכשרה מקצועית;
• תוכניות המבוססות על קהילה או שירותים (כגון בתי תמחוי, ייעוץ במשבר והתערבות ומחסה לזמן קצר);
• הטבות שלא במזומן תחת TANF כגון סובסידיות מעבר או טיפול בילדים מסובסדים;
• הקצבאות במזומן אותן הרוויחו בעבר, כגון הטבות ביטוח לאומי, פנסיה ממשלתית, הטבות לחיילים משוחררים, וכו’.
• דמי אבטלה.
בעוד חלק מהתוכניות הנ”ל עשויות לספק קצבאות במזומן, אופי התכנית צריך להילקח בחשבון. אם מטרת הקצבאות אינה עבור הבטחת הכנסה, אלא על מנת למנוע את הצורך בסיוע מזומנים שוטף להבטחת הכנסה, הם אינם כפופים לשיקולי התשלום הציבורי ולא יחשיבו אזרח זר כנטל ציבורי, על אף השימוש בכספי הציבור
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה וקנדה.
