אשרת דת לצורך עיסוק במוסד דתי בישראל

בין האשרות הניתנות לשוהים בישראל אשר אינם אזרחים, ישנה אשרה הניתנת לאנשי דת לצורך עיסוקם במוסד דתי מוכר בישראל. אשרה הניתנת לאיש דת מעלה לא מעט תהיות וקשיים באשר להנפקתה או לחילופין סירוב להנפקה ו/או הארכה. לצורך העניין, אנו נסקור את ההליך החל בפן התיאורטי והן מבחינת הפרקטיקה. נסקור קשיים שנידונו בעבר בבית המשפט וכן פתרונם.

 הדין החל

המוסד הדתי אשר עתיד להעסיק אנשי דת רשאי לבקש עבורם אשרת א/3 הניתנת לאיש דת. אשרה זו ניתנת בהתאם לחוק הכניסה לישראל ובהתאם לסעיף 6(ג) לתקנות הכניסה לישראל. להלן לשון הסעיף:

 “איש דת הרוצה לשהות בישראל לשם מילוי תפקיד דתי בקרב עדתו בישראל לפי הזמנת מוסד דת, רשאי מוסד הדת להגיש עבורו בקשה לאשרה ורשיון לישבת ארעי מסוג א/3 (איש דת); ניתנו האשרה והרשיון יודיע המוסד ללשכה על כניסתו של איש הדת לישראל ויהיה אחראי ליציאתו מישראל עם תום תפקידו.”

 ישום התקנות מוסדר על ידי נוהל הטיפול במתן אשרת כניסה/  מתן רישיון ישיבה / הארכת רישיון הישיבה לאנשי דת ומספרו  5.9.0001.

 הגשת הבקשה לאשרה

הגשת בקשה לאשרת א/3 עבור איש דת נעשית בהתאם לתקנות ונוהל המצויינים לעיל. הנוהל קובע את פרטי ההליך ומפרט את הדרישות לצורך קבלת האשרה. בקשות לקבלת אשרת א/3 עבור איש דת מוגשות ללשכת משרד הפנים המקומית על פי מיקום המוסד הדתי בו צפוי איש הדת לשרת. להלן עיקר הדברים הנחוצים לצורך בקשה אשרה כאמור:

1. אישור מאת המוסד הדתי בגין עיסוקו העתידי של איש הדת, שיהיה עיסוק דתי, ומיד עם סיום תפקידו יעזוב המוזמן את ישראל.
2. המלצה מאת המחלקה לענייני דתות. תוכן ההמלצה יכלול אישור אודות קיום הדברים להלן:

–          המוזמן צפוי לעסוק בתפקיד דתי;

–          המוזמן יועסק על ידי מוסד דתי מוכר;

1. נוכחות נציג המוסד הדתי בעת הגשת הבקשה.
2. טפסים נלווים.

 בנוסף לדרישות לעיל, ככלל הנוהל חל על אנשי דת הנמצאים במדינת מוצאם ומוסד דתי מוכר מבקש להזמינם לישראל. על אף האמור, במקרים בהם איש הדת נשוא הבקשה נוכח בישראל על בסיס אשרה אחרת, ניתן להגיש בקשה להחלפת האשרה. בקשות מעין אלו הינן חריגות ועל כן מועברות למטה הרשות.

 א/4 עבור בני משפחה

בדומה לאשרות סטודנט ואשרות מנהלים, אנשי דת זכאים לצרף אליהם את בני משפחתם. האשרות הניתנות לבני המשפחה חופפות לתקופת אשרת איש הדת. האשרות הניתנות הינן אשרות א/4.

 סמכות

 כאמור לעיל, הסמכות לצורך בחינת בקשות לאשרת א/3 ניתנת ללשכות משרד הפנים המקומי על פי מיקום המוסד הדתי. על אף האמור, בקשות להחלפת האשרה (כשהפונה נמצא בישראל) אומנם מוגשות למשרד הפנים המקומי אך מועברות למטה הרשות בירושלים. כמו כן, בקשות שנדחו והוגשו בגינן בקשות לעיון חוזר אף הן מועברות למטה הרשות בירושלים. כמובן שאם בקשות אלו נדחות בשנית ויש בסיס להגשת ערעור, ישנה אפשרות להגשת ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים.

 התערבות בית המשפט בהחלטות משרד הפנים, בדומה להחלטות ממשלתיות כאלו ואחרות, מתקיימת כאשר ישנם טעמים מיוחדים לכך. בית המשפט אינו ממהר להתערב בהחלטת הרשות אם אין הדבר נדרש. כך למשל נאמר בפסיקת בית המשפט בג”ץ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע“ר) נ‘ המשרד לענייני דתות (לא פורסם, ניתן ביום 6.3.2006):

 ” מתחם שיקול הדעת אותו מסר המחוקק לשר הפנים בסוגית הענקתם של רישיונות לשהייה וישיבה בישראל, הוא רחב ביותר. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בהחלטות השר, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך”

 ובפסיקת בית המשפט בעניין עת“מ 55896–11–10 ספיון נ‘ משרד הפנים:

 “מתחם שיקול הדעת אשר ניתן למשיב בסוגיית הענקת אשרות לשהייה בישראל, הוא רחב ביותר. בית המשפט אינו בא בנעליו של המשיב ואינו מחליף את שיקול דעתו של המשיב בשיקול דעתו שלו עצמו. לבית המשפט סמכות להתערב בהחלטותיו של משרד הפנים כאשר קיימים טעמים מיוחדים לכך, אשר מצדיקים זאת (בג”ץ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע”ר) נ’ המשרד לענייני דתות (לא פורסם, ניתן ביום 6.3.2006) (להלן: “עניין כנסיית ישוע האדון”)).”

 בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו, ובאם החלטת משרד הפנים הינה בהתאם לנוהל משרד הפנים כמפורט לעיל – לא יתערב בית המשפט. כמו כן, במקרה אחר בית המשפט לא התערב בהחלטת משרד הפנים לסרב למתן אשרה לאור השתקעות בפועל, ומסירת מידע שגוי אודות פעילות המבקש בישראל. ראו את פסיקת בית המשפט בעניין עת“מ 18279–07–10 כנסיית  ברנאבס ארגון הומניטרי ואח‘ נ‘ משרד הפנים:

 “פנה מנהל המחלקה הנ”ל למחלקת אשרות שבמשרד הפנים, והמליץ כי תוענק לעותר אשרת שהייה מסוג ב/2 למשך שנה, עם אפשרות לכניסות נוספות (נספח יב לעתירה). למרות ההמלצה הנ”ל, סורבה הבקשה ביום 23.3.10, בשל “השתקעות בפועל”.

 יחד עם זאת, במקרה אחר, נתקבלה הטענה כי שיקולים זרים כגון חשש לפעילות מסיונרית, לא יכריעו את החלטת משרד הפנים, ואם אכן נשקלו ראוי כי משרד הפנים ידון בבקשה בשנית. כך נאמר ב- “ עת“ם 5716–11–10 הנסון  נ‘ משרד הפנים”:

 “חוק העונשין, התשל”ז-1977 אוסר על מתן וקבלת הטבות כפיתוי להמרת דת (סעיפים 174א-174), ועל המרת דתו של קטין (סעיף 368). הא ותו לא. כמסתבר, משרד הפנים לא טרח לברר אף לא לעצמו איזו סוג של ‘פעילות מיסיונרית’ מיוחסת לעותרים, והאם חוקית היא אם לאו.”

 מקרים אלו מעידים כי התערבותו של בית המשפט הינה מידתית. בעוד משרד הפנים הינו המוסד המוסמך לקבל החלטות בבקשות אשרה, אם יוכח כי שיקול הדעת שהופעל נעשה שלא בהתאם לנהלים, בית המשפט יתערב למען הצדק.

 סיכום ומסקנות

הנוהל המסדיר את אשרת א/3 לאנשי דת מפרט את הדרישות לכך, ואכן רובם של המקרים נבחנים בהתאם לכך. אשרות דת, ברמה הפרקטית, מטופלות באופן יעיל וראוי. במקרים בהם בקשות האשרה נדחות, על הדחיה להיות מנומקת היטב – דרישה המאפשרת למבקש לבחון את אופן טיפולו של משרד הפנים.

 לעניות דעתנו רובם של המקרים אכן מטופלים בהתאם לנהלים ולתקנות, וסירוב בקשות נעשה מטעמים מוצדקים כגון השתקעות או מירמה על ידי המבקשים. בהתאם לכך, במקרים בהם אכן נדרשת התערבות למען הצדק, ראוי ורצוי כי בית המשפט יפעל לתיקון הדין.

האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.

המידע נכתב בידי עו”ד דותן כהן‎ בעל משרד עורכי דין דותן כהן המתמחה בדיני הגירה לישראל, כמו כן, האינפורמציה לעיל הינה כללית, יצוין כי כל בקשה נבחנת לגופה. אם ישנן שאלות נוספות אודות ההליך, אנא פנו אלינו ואנו נשמח לסייע.