בעידן הגלובלי, ניידות חברתית ותעסוקתית הינה בעלת חשיבות גבוהה. עניין חסכוני זה צריך להיות המוקד של כל מדינה המעוניינת בפיתוח כלכלי. אנשי עסקים רבים ומבקרים בחברות גלובליות מעוניינים לבקר בישראל מתוך מגוון רחב של סיבות: פגישות עסקיות, השתתפות בכנסים, תהליכי משא ומתן, חתימה על חוזים או עקב פעילות עסקית אחרת.
חברות עולמיות ומנהלי משאבי אנוש מתבלבלים לעתים קרובות על ידי הגדרת אופי הביקור של העובד בישראל. האם ניתן לסווג את הביקור כנסיעת עסקים בלבד או שמא זה ביקור עבודה? עניין זה מעורר כמה שאלות. מהו “ביקור עסקים”? מה מגדיר “אורח עסקי”? אילו פעולות מותרות על פי חוק בעת הביקור בישראל על “אורח עסקי”? ננסה לבחון את הפער בין המציאות הרצויה ובין המציאות המצויה, ולהציע חלופות אפשריות במסגרת של אשרת כניסת ביקור למטרות עסקים, אשר אינה קיימת על פי החוק הישראלי, אבל קיימת במדינות אחרות. בשלב זה ננתח את המצב העכשווי ובמאמר נפרד נציע חלופות מפורטות ורשימת פעולות המקובלות בעולם המערבי בהקשר ל”ביקור עסקי”.
אזרחי מערב אירופה וצפון אמריקה אשר מבקרים בישראל, מקבלים באופן אוטומטי אשרת כניסה מסוג B-2 (ויזת תיירות / עסקים) אשר תקפה לשלושה חודשים ואינה מאפשרת למבקר לעבוד. מאידך, מבקרים בישראל אשר מגיעים מרוב מדינות מזרח אירופה, המזרח הרחוק ודרום אמריקה, נדרשים להגיש בקשה לאשרת כניסה בקונסוליה הישראלית אשר במדינת המוצא שלהם טרם כניסתם לישראל.
החוק הישראלי מגדיר סוגים שונים של אשרות כניסה. אשרת עבודה B-1, וכן ויזה B-2 עבור ביקור תיירות ועסקים. החוק, כאמור לפי סעיף 5 לתקנות הכניסה לישראל, הוא כדלקמן:
א) אדם המבקש להיכנס לישראל למטרת עבודה זמנית בתשלום, חייב להגיש בקשה לאשרת כניסה מסוג B-1 ; מעסיק ישראלי יכול להגיש בקשה זו עבור אזרח זר אותו הוא מבקש להעסיק.
ב) אדם המבקש להיכנס לישראל לביקור, או לכל מטרה אחרת הדורשת שהות קצרה בלבד ואשר אינה לצורך עבודה (גם אם אינה בתשלום), יגיש בקשה עבור ויזה B-2(תיירות).
אלו הן הגדרות מאוד כלליות, אשר אינן עונות על הצרכים של החברות המזמינות ושל מנהלי משאבי האנוש, המחפשים הנחיות ברורות המפרטות את הפעילות המותרת של מבקר העסקים על פי הדין הישראלי. המחוקק הישראלי מגדיר את התנאים של נסיעת עסקים על בסיס שלילי בלבד. כמו כן, המונח “מבקר עסקי” אינו קיים בחוקי ההגירה הישראלית ובתקנות שהוציא לאור משרד הפנים. עם זאת, אנו יכולים ללמוד מן החוק לעיל, כי מבקרים לטווח קצר לישראל למטרות שאינן יכולות להיחשב כעבודה, ייחשבו כמבקרים למטרות עסקיות ויידרשו לויזה B-2 אפילו אם המבקר מקבל משכורת או הוצאות עבור ביקור זה. כלומר, העובדה שהמבקר מקבל תשלום עבור נסיעתו לישראל אינה רלוונטית לצורך הקביעה אם המבקר זקוק לאשרת עבודה B-1 או B-2 .
חוקי ההגירה הישראליים, בשונה ממדינות אחרות, אינן מפרטות את הפעולות המותרות למבקר העסקים ואת ההגבלות החלות עליו. בהעדר הבחנה ברורה בין מבקר זר לבין עובד זר, מנהלי משאבי אנוש וחברות בינלאומיות מוצאים עצמם במצב של חוסר ודאות לגבי הכניסה של המבקר לישראל והסיכון של סירוב הכניסה לעובדים שלהם. היה ומשטרת הגבולות הישראלית קובעת כי המבקר למעשה מגיע לישראל על מנת לעבוד ללא אשרת עבודה נכונה מסוג B-1, הם יסרבו לתת למבקר להיכנס לישראל. ברגע שיקבעו זאת, המבקר ימצא עצמו בתוך מתקן המיועד למבקרים שאינם מורשים להיכנס לישראל. במקרים כאלה, המבקר יגורש תוך 24 שעות למדינת מוצאו אלא אם הוגשה עתירה דחופה מטעמו למתן צו מנהלי להתיר כניסתו לישראל.
אופי הביקור מוגדר ע”י חוק ההגירה בהתבסס על הסיבה שעומדת מאחורי הביקור, קצר ככל שיהיה, והאם המבקר מבצע עבודה פרודוקטיבית, גם אם לא יקבל בגינה תשלום. אך נראה כי זוהי שיטה ארכאית, אשר אינה מתאימה לעידן הגלובלי והטכנולוגי כיום. יצוין כי ההגדרה של “מבקר עסקי” מערבת תחום אפור, כל עוד הצורך ברשימה מקיפה של פעילויות אשר יכולות להיחשב כפעולות ביקור עסקי ימשיך לגבור. רשימה פתוחה תספק קווים מנחים עבור נציגי משרד הפנים, עבור עורכי דין המסייעים לחברות גלובליות על בסיס יומי ועבור מנהלי חברות בינלאומיות אשר אינם רוצים להפר את החוק הישראלי ולהסתכן בגירוש המבקר.
ניתן להדגים את מגבלות המונח “מבקר עסקי” על ידי חוקי ההגירה לארה”ב. בארצות הברית, מבקרים עסקיים חייבים להוכיח, בין היתר, כי הם אינם מתכוונים לשהות בארה”ב למשך תקופה ארוכה. בנוסף, הם חייבים להוכיח את הקשר בין ביקורם ועיסוקם ו/או פעילותם מחוץ לארה”ב. למשרד החוץ האמריקני רשימה לא ממצה המציינת פעילות מותרת של מבקרים עסקיים, כגון השתתפות בכנסים וימי עיון, עריכת מחקר, ניהול משא ומתן וחתימה על חוזים, קבלת הזמנות (כיצרן או כסוחר) לסחורות שיוצרו מחוץ לארה”ב, התקנה ו / או מתן שירותים ותחזוקה לציוד מסחרי או תעשייתי שנרכש בחו”ל והכשרת עובדים אמריקאים במתן תחזוקה עבור ציוד או מכונה שנרכשה מחברה מחוץ לגבולות ארה”ב.
עקב המציאות של עובדים זרים רבים המגיעים לישראל באופן בלתי חוקי, מדינת ישראל מבנה כעת את חוקי ההגירה שלה. מדיניות ממשלתית הנוגעת לעובדים זרים, מבוססת על הקווים המנחים של הממשלה הנוכחית להתמודד עם תופעה בעייתית זו, המשפיעה על מעמדה הכלכלי והחברתי של ישראל. נראה כי יש להוסיף את ההגדרה למקרים עסקיים ואת הפעילות המהווה פעילות עסקית לסדר היום וכי מדיניות ההגירה של מדינות המערב בנוגע להגדרה של “מבקר עסקי”, חייבת להיות מאומצת על ידי ישראל.
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה וקנדה.
