בקרב המתלהם בין תומכי ומתנגדי ההגירה, הנחיתו לאחרונה ברק אובמה ואנשי ממשלו מכה משמעותית על מפלגת השמרנים כאשר הוציאו עדכון לגבי אכיפת ההגירה והמכס לכל קציני ההגירה, עדכון המפרט נהלים חדשים והנחיות / קוי יסוד. ההנחיות החדשות מקנות לאנשי ההגירה הפדרליים חופש פעולה דיסקרטי לפטור מקרי גירוש בהתאם לסיבות בגללן נעצר המהגר.
עיקר העדכון
העדכון מפרט כי “אם אף חקירה … או לא מתקיים שום גורם שולל / מנוגד, אזי על המשרד לשקול ברצינות ביטול ההליכים..”.
מכאן, שלקציני ההגירה הפדרלית מוקנית מעתה הזכות, בדיסרקטיות מלאה, להחליט מה מהווה “גורם שלילי משמעותי” בהליך הגירוש, ומוקנית להם הסמכות לבטל או להמשיך את הטיפול בתיק, בהתאם לניתוח הנסיבות כפי שהוא נעשה על ידם (ללא התחשבות בסטטוס הגרין קארד או הויזה של המהגר).
לשינוי מדיניות זה תהייה קרוב לוודאי השפעה על מהגרים בהליכי גירוש. מתוך כ-17,000 תיקים בתהליכים כבר נודע על מקרים של ביטול ההליכים הנובעים מטיבו הנינוח של התיק. לדוגמא, הרבה מהגרים נמצאים בהליך גירוש בגלל שנעצרו על ידי שוטרים בעת שביצעו עבירת תנועה מזערית, ואז נחשפו כשוהים בלתי חוקיים בארה”ב. אנו מקבלים לאחרונה דיווחים רבים כי הממשל הפדרלי סגר תיקים שכאלה.
עם אמצעים כלכליים מוגבלים ותקציב ההולך ומצטמצם, הגיוני הדבר שהממשל הפדרלי מתעלם ממקרים אשר אינם מסוכנים, יחסית. לולא כן, אם הממשל הפדרלי היה ממשיך לרדוף מקרי גירוש, ללא החסינות שהוקנתה לו לסינון נסיבות המקרים, כספים רבים היו מתבזבזים: כליאתם של המגורשים לעתיד, אספקת מזון ומגורים, הוצאות משפטיות וטיסה חזרה לארצות מוצאם. באופן פרדוקסלי, בכך שהמהגרים מורשים להשאר בארה”ב, לא רק שנחסכות ההוצאות על גירושם, אלא גם נוצר מקור הכנסה חדש מכיוון שהמימשל הפדרלי ממשיך לגבות מהם מיסים (מרבית המהגרים, חוקיים או בלתי חוקיים, משלמים מיסים). הרווח הנקי, מבחינה כלכלית, הינו משמעותי ביותר.
כצפוי, ולרוע המזל, המדיניות החדשה עוררה כעס רב מצד פוליטיקאים ושמרנים כאחד. מדינות כמו אלבמה, גורג’יה ואריזונה, אשר ניסו לעקוף את חוקי ההגירה הפדרליים באמצעות חוקים פנימיים של המדינה לפיהם חייבים השוטרים לבדוק בכל הזדמנות שנקרית בדרכם את הסטטוס של המהגר, חייבים עתה להסתגל לעובדה שכוחם מוגבל מול המימשל הפדרלי.
לדוגמא, גם במקרה שחוק פנימי של המדינה גורם למעצר ואולי גם לגירוש מהגר שנתפס, החוק מחייב שהליך הגירוש עצמו יוצא לפועל על ידי המימשל הפדרלי (בניגוד למימשל הפנימי במדינות). באמצעות כפיית המדיניות הפדרלית, המנחה פקידים פדרליים לסגור תיקי גירוש שאינם מכילים “תוכן רציני”, מושמים לאל מאמצי המדינות לגרש מהגרים חסרי הגנה. בכדי להבין את מלוא המשמעות של הדבר, נניח שקצין משטרה באריזונה עוצר מהגר מכיוון שבמכוניתו פנס שבור. ברגע שמתגלה כי האיש הינו מהגר בלתי חוקי נפתחים נגדו מיידית הליכי גירוש. אולם, מבחינה חוקית, קיים פיקוח פדרלי על הליכים אלו, ולכן, ברגע שמתברר שההליך כולו החל בגלל פנס שבור (במידה ולא התגלו פרטים נוספים, רציניים או מסוכנים, בקשר למהגר הנ”ל), קרוב לוודאי שvממשל הפדרלי ישחרר את המהגר, אשר, קרוב לוודאי, ישוב למדינה בה התגורר קודם לכן, אותה מדינה אשר ניסתה לגרש אותו.
מצב שכזה שולח, ללא ספק, רמז עבה מאוד לממשלים שבתוך המדינות שלא לנסות לקרוא תגר על סמכות הממשל הפדרלי בנושאי ההגירה, גם אם לא זאת הייתה הסיבה שמאחורי פרסום הנהלים החדשים.
פעולות אלו, שננקטו על ידי המימשל הפדרלי, מראות בבירור ששלטון אובמה מבקש למנוע בזבוז משאבים בהקשר עם גירוש מהגרים בלתי חוקיים אשר תורמים לחברה האמריקאית. אולם, עקב התמקדות הקונגרס כמעט בכל נושאי ההגירה השונים, הדרך היחידה לשינויים מהותיים בנושאי ההגירה לארה”ב (כמו גם השינוי שנדון במאמר זה) יכול, לרוע המזל, להיעשות רק באמצעות שינוי מהותי של מדיניות ובאמצעות חסינות לקציני ההגירה. למרבה הצער, שינויים אלו לא מופיעים בחוק עצמו מכיוון שבקונגרס יש חילוקי דיעות בנושא זה. אי לכך, אם הנשיא הבא של ארה”ב יהיה שמרני, קרוב לוודאי שהוא ינווט את נושאי ההגירה לכיוון ההפוך.
אין ספק שמדיניות זו היא צעד בכיוון הנכון למבקשים לשלב נכון כלכלה ומימשל פדרלי ולהגיע לצמיחה כלכלית, אך שינויים מהותיים ויציבים לטווח ארוך ולמשך זמן ייתכנו רק אם חברי הקונגרס ישכילו להתגבר על חילוקי הדיעות ביניהם ולהציג חקיקה מחודשת בנושאי ההגירה.
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה ואנגליה.
