היות וישראל איננה מדינת הגירה, שעריה נפתחים בפני מספר מצומצם של אנשים וזאת על פי חוק השבות תש”י-1950, או לחילופין על פי חוק הכניסה לישראל תשי”ב-1952. בעוד על פי חוק, ניתנת אפשרות למסלולי השתקעות בישראל לזכאי שבות ולבני זוג של אזרחים ישראלים, אין כך הדבר עבור יתר הזרים המעוניינים לשהות בישראל, אם כי ישנן בקשות לתושבות זמנית ותושבות קבע על בסיס טעמים הומניטריים המאושרות בקימצה.
בהתאם לאמור לעיל, ניתנת אפשרות לבקשת מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי על בסיס נוהל משרד הפנים שבסיסו שיקולים הומניטריים. מטרת הנוהל ליתן אפשרות שכזו כאשר בבסיסה אכן טעמים הומניטרים, להבדיל ממתן מעמד לכל הורה זר של אזרח ישראלי. הדרישות והתנאים יובאו להלן תוך סקירת הפסיקה והנהוג במשרד הפנים.
הגשת בקשה למתן מעמד להורה קשיש ובודד
בקשת מעמד להורה קשיש מתקיימת על פי סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי”ב-1952.
מטרת הנוהל לאפשר לאזרחים ישראלים אשר הוריהם עומדים בקריטריונים של נוהל הטיפול במתן מעמד להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי (נוהל מספר 5.2.0033). כפי שצוין לעיל, מטרת הנוהל אכן לסייע להורה זר כאשר הטעמים לבקשתו ורצונו הינם מטעמים הומניטרים, ובכדי שלא לאלץ אזרחים ישראלים ללא ברירות לאפשר להוריהם להזדקן לבדם. בד בבד, מתן מעמד להורה זר כרוך בהוצאות נוספות למדינה כגון זכויות סוציאליות וביטוח בריאות מסובסד.
על בסיס הנוהל, אזרח ישראלי רשאי להזמין הורה קשיש בודד, ובלבד שזה עומד בקריטריונים המפורטים בנוהל והמובאים להלן בתמצית:
- הורה קשיש מוגדר כמעל גיל 65 לאישה ומעל גיל 67 לגבר.
- להורה אין ילדים נוספים בחו”ל, והינו לבדו בארץ מוצאו.
- ההורה לא שהה בישראל באופן לא חוקי מעל 6 חודשים.
- בקשות מזכות שניתנו על בסיס ידיעות כוזבות או מסמכים מזויפים לא יתקבלו.
בהתאם לאמור לעיל, בסיס הדרישות כשם הנוהל, כי ההורה הוא אכן קשיש ובודד. מקרים אלה, בצירוף מסמכים נלווים המוכיחים את טענות המזמין והמוזמן, וכן מסמכים אישיים כמפורט בנוהל, מאפשרים מתן מעמד להורה קשיש. בקשות מעין אלו מוגשות למשרד הפנים הקרוב למקום מגורו של המזמין. עם אישור הבקשה, תינתן אשרת עבודה מסוג ב/1 לשנה הניתנת להארכה לשנה נוספת (לקשישים מעל גיל 70 תינתן אשרה לשנה בלבד). לאחר שנתיים במעמד ב/1 ינתן מעמד של תושב ארעי א/5 למשך שנתיים, ובתומו תינתן תושבות קבע.
בנוסף לאמור לעיל, רבים המקרים בהם ההורה הזר אינו עומד בקריטריון אחד או יותר, ועדיין יש טעמים הומניטריים המצדיקים את בחינת הבקשה. מקרים מעין אלה יועברו לטיפול הועדה הבינמשרדית במשרד הפנים. ועדה זו מטרתה בחינת בקשות שונות מטעמים הומניטריים אשר אינן עומדות בכל הקריטריונים הנדרשים על בסיס נהלי משרד הפנים. כך למשל בקשה של הורה קשיש, אשר לו ילד נוסף בחו”ל אך הקשר ביניהם נותק, לא תדחה על הסף אלא תועבר לועדה הבינמשרדית אשר תיתן המלצתה למנכ”ל רשות האוכלוסין וההגירה.
פסיקת בית משפט
מקרים אשר נדחו על ידי הועדה הבינמשרדית לעיתים זכו להתייחסות בית המשפט עקב עתירות מנהליות. בית המשפט העליון קבע כי נוהל משרד הפנים הוא סביר ומידתי (ראו עע”ם 11538/05 נטיוסוב נ’ שר הפנים (לא פורסם, 25.11.2007); עע”ם 7422/07 אלכסנדרובה נ’ משרד הפנים (לא פורסם, 2.7.2008). בהתאם לכך, התערבות בית המשפט בהחלטות משרד הפנים, בדומה להחלטות ממשלתיות כאלו ואחרות, מתקיימת כאשר ישנם טעמים מיוחדים לכך. בית המשפט אינו ממהר להתערב בהחלטת הרשות אם אין הדבר נדרש. ראו את דברי השופט ד”ר יגאל מרזל בעת”מ 39962-06-10 ARAMDIE WOLDELIBANOS ואח’ נ’ משרד הפנים ואח’:
” עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה מתן מעמד להורה קשיש שלא במסגרת הנוהל, יכולה להיעשות רק במקרים חריגים או מיוחדים, המקיימים נסיבות הומניטאריות מיוחדות. כך הדבר, שכן מלכתחילה הנוהל האמור הינו נוהל שהוא חריג במדיניות כללית של המשיב (ראו עע”ם 7765/10 אבדולייב נ’ משרד הפנים (לא פורסם, 31.1.2001), שנמצא כאמור לעיל כסביר, וממילא אין לראות את סעיף ג17 שבנוהל כמאפשר ייתור של הנוהל על התנאים שנקבעו בו – כתנאים סבירים. “
בעוד הפרשנות הנהוגה מצמצמת, ישנם מקרים בהם בית המשפט נתן פרשנות רחבה גם במקרים בהם העותרים לא עמדו בקריטריונים, למשל קריטריון ה”בודד”. ראו למשל (עת”מ (ת”א) 2053/06 ולריאה נ’ שר הפנים (18.7.2007); עת”מ (ת”א) 1153/06 אולכונוב נ’ משרד הפנים (29.6.2006). במקרים אלה, בית המשפט חשב כי ניתוק הקשר עם ילד אחר בחו”ל הינו טעם מוצדק לבחינת הבקשה בחיוב.
יודגש כי מקרים בהם בקשות למעמד מאושרות אף שאינן עומדות בכל הקריטריונים הן מעטות, וכאשר יש בסיס הומניטרי איתן וראיות המצדיקות את אישור הבקשה. אף במקרים אלה, לעיתים נדרשת התערבות של בית המשפט.
סיכום ומסקנות
הנוהל המסדיר את מתן מעמד להורה קשיש ובודד הוא נוהל ראוי בהחלט, ומטעמים מוסריים והומניטריים יש ליישמו בישראל. הנוהל לכאורה מאזן בין מקרים הומניטריים הראויים לבחינתם לבין הרצון והצורך של המדינה שלא לקבל אליה אזרחים זרים מטעמים כלכליים ומדיניים. כמובן, שיקול הדעת שניתן למשרד הפנים במקרים אלה גורר טענות כנגד הפעלת שיקול הדעת בצורה ראויה. בעוד לטעמנו ישנן נסיבות המצדיקות סטייה מהכלל, אנו סבורים שקושי ראייתי ושיקולים מדיניים מביאים להחלת פרשנות מצומצמת.
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה וקנדה.
