בתאריך 18 לאוגוסט 2011 הודיעה מחלקת המדינה שבכוונתה לבדוק מחדש את כל תיקי התביעות לגירוש (כ- 300,000 תיקים בסה”כ) מהגרים מארה”ב. מטרת הבדיקה המחודשת היתה קבלת החלטה האם ניתן לסגור תיקי גירוש מסויימים בניגוד לאחרים שבהם יימשך הטיפול ויוגשו כתבי אישום. זו היתה בשורה טובה ביותר לעורכי דין העוסקים בהגירה אשר טענו כי רבים מהמגורשים הועמדו לדין וגורשו בגלל עבירות פעוטות, שאינן מצדיקות עונש כה חמור. אולם, רק מעטים מאוד יודעים מה הם הגורמים המשפיעים על ההחלטה אילו תיקים ייסגרו.
למזלנו, ב-17 לנובמבר 2011 מחלקת האכיפה של רשויות ההגירה והמכס, האחראית מטעם המדינה על הגשת תביעות במקרי גירוש פירסמה הנחיות נוספות בכדי לעזור לתובעים בהחלטתם האם תיק המיועד לגירוש יכול להסגר רשמית או שיש להמשיך את ההליך בו. ההנחיות כוללות גורמים רבים אותם יש להביא בחשבון בעת קבלת החחלטה, אך הרעיון הבסיסי הוא שהליכים משפטיים נגד מהגרים, לגביהם הוכח שהם סכנה לחברה או שאינם אמינים, יימשכו עד להגשת כתבי תביעה וגירוש אפשרי, ולהיפך – תיקים של הליכי גירוש כנגד מהגרים, אשר הוכח שהם חברים מוערכים בקהילותיהם ואשר תורמים לחברה האמריקאית, קרוב לוודאי שייסגרו.
המדיניות שמאחורי הגישה החדשנית כלפי תביעות גירוש הינה הגיונית וראויה לשבח. כך יינצלו מגירוש חלק מהמהגרים, אשר תורמים באמת לקהילותיהם, וכך גם יקטנו הוצאות המימשל האמריקאי. לצורך הדגמה, בכך שנגד חלק מהמהגרים לא יוגשו תביעות, ייחסך מהמימשל תשלום הוצאות משפטיות מיותרות, תיחסכנה עלויות אחזקת אנשים במעצר (עלויות העלולות להיות יקרות, תלוי במשך המעצר והצרכים הפיזיים והנפשיים של המהגר).
מכל מקום, בעוד שהמדיניות מאחורי גורמים וסיבות אלו הגיונית ביותר, קיים דבר אחד שנוי במחלוקת והוא ההנחייה שהליך גירוש יימשך במקרים שהמהגר “נכנס לארץ באופן בלתי חוקי או הפר את תנאי הכניסה לארץ בשלוש השנים האחרונות”. הנחיה זו מפתיעה משום שפירושה המעשי הוא שהמימשל מבקש להעניש מהגרים בלתי חוקיים שנכנסו לאחרונה לארה”ב, ולא יעניש מהגרים בלתי חוקיים שנמצאים בארה”ב מעל שלוש שנים (אשר הפרו את החוק תקופה ארוכה יותר). בכדי להגן על מדיניות זו, קרוב לוודאי שהמימשל יטען כי המהגרים אשר נמצאים כבר מזמן רב בארה”ב הספיקו כבר להתבסס בארה”ב, וגירושם יגרום למשבר חמור בחייהם.
מכל מקום, מהגרים לא צריכים להשאר חופשיים בארה”ב רק משום שהצליחו להמלט מגירוש תקופה ארוכה יותר ממהגרים בלתי חוקיים אחרים. הגיוני יותר שההנחייה לגבי משך השהייה בארה”ב תוצא מרשימת הגורמים המכריעים. באופן זה, לא יינצלו מהגרים מהליך גירוש רק בגלל שהצליחו להפר את חוקי ההגירה במשך יותר משלוש שנים ולחילופין, לא יגורשו רק משום שהפרת החוק שביצעו היתה לאחרונה.
לסיכום, ההנחיה החדשה לגבי הפעלת שיקול דעת האם להמשיך הליכים ותביעה או לאו הינה בהחלט צעד בכיוון הנכון, מכיוון שלא רק שארה”ב משאירה חברים חשובים ומוערכים בחברה, אלא גם מצמצמת הוצאות בתקופה בה חיסכון זה נחוץ ביותר. אמנם קיים חלק שנוי במחלוקת במדיניות זו, אולם התקווה היא שעורכי הדין המטפלים במקרים אלו יפעילו שיקול דעת חכם ויישמו את ההנחיות החדשות באופן מכובד ויעיל.
האמור במאמר זה אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. האחריות בשימוש על הנאמר במאמר הינה על הקורא בלבד.
מאמר זה נכתב ע”י משרד עו”ד דותן כהן, העוסק בתחום דיני ההגירה לישראל, ארה”ב, אוסטרליה ואנגליה.
